בנוסח הכתובה ישנם מנהגים רבים ונוסחאות שונות כל קהילה ומנהגה. לא באנו בזאת לפרט את כל כללי הכתיבה של הכתובה. בשורות הבאות נביא את הנקודות העיקריות בכתיבת נוסח הכתובה.
על מי לשלם את דמי הכתובה
בעבר היו הולכים אל הסופר שיכתוב את הכתובה כמו שעושים כיום בגט. על פי ההלכה, את שכר הסופר היה משלם הבעל. כיום מרבית הכתובות הם מודפסות, ומותרים את השרות הריקות שאותם ממלא הרב מסדר הקידושין. כתבו גדולי הפוסקים שעדיף שהחתן עצמו יקנה את הכתובה, ויכוון בשעת הקנייה לזכות בכתובה. מצוי בהרבה מקומות שהרב מסדר הקידושין מביא עמו את הכתובה, ואז עליו להקפיד להקנות את הכתובה לבעל טרם מסירתה לידי האישה במעמד החופה.
האם יש עדיפות לכתובות בכתב יד על פני כתובות מודפסות?
רבים שואלים האם יש יתרון לשמר את המנהג שהיה נהוג קודם המצאת הדפוס, ולכתוב כתובה בכתב יד? התשובה לדעת רוב הפוסקים, שלא רק שאין עדיפות לכתובה בכתב יד, אלא אף פעמים הדבר מביא לידי מכשול. ויש להקפיד לרכוש את הכתובה מידי אנשים יראי שמים, הבקיאים בנוסח הכתובה. שכן יש שאינם בקיאים במסורות הדורות בנוסח כתיבת הכתובה, ולדאבון הלב משנים ממסורות הדורות בכתיבת כתובה שאינה כהלכה. וחלילה לשנות מהנוסח שקבעו חכמי הדורות כל קהילה וקהילה בישראל כפי מנהגה.
להקפיד שלא יצאו התיבות בכתובה מחוץ לשורה
כתבו הפוסקים שיש להיזהר שהשורות בכתובה יסתיימו בשווה לכל אורך הכתובה, ולא תהיה שורה אחת בולטת למקום אחר שכן אז אי אפשר להכיר שהוסיפו בנוסח הכתובה.
דקדוק במילוי הכתובה
הרב מסדר הקידושין ממלא את הפרטים במקומות החסרים, כגון השמות של החתן והכלה המקום והתאריך וכן הסכום המשתנה בין כתובת בתולה לאלמנה וגרושה. ועליו להקפיד היטב לדעת כל הכללים והדקדוקים בעניין השמות והתאריך ומנהגי העדה של החתן והכלה. וכבר אמרו חז"ל: "כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהיה לו עסק עמהם".
מילוי השורות
אם נותר רווח בשורה הריקה, יש להקפיד לשרטט בקו את החלק הריק. זאת כדי למנוע כתיבת תוספת דברים לאחר מסירת הכתובה. כמו כן יש להקפיד שהמשפט המסיים את הכתובה "הכל שריר וקיים" יהיה בסוף השורה, שכן זה המשפט המסיים את הכתובה. אם נמצא שהכתובה כתובה באופן שגוי ויש ריווח לאחר המילה הזאת, יש למתוח קו עד לסוף השורה. גם זה מחשש שיוסיפו על הכתובה לאחר החופה.
האם למלא את כל הכתובה מראש לפני החופה
יש מנהגים שונים בין הקהילות השונות לגבי השאלה מתי המועד הנכון למלא את הכתובה: יש קהילות שנהגו למלא את חלק מהפרטים קודם החופה אולם להמתין עם הכתיבה של המילה "וקנינא"-המאשררת את מעשה הקניין של החתן, עד לחופה עצמה. כמו כן נוהגים באותם קהילות שאין מחתימים את העדים רק לאחר הקראת הכתובה בשעת החופה. וכתבו הפוסקים שבאותם קהילות הנוהגים כן, יש להקפיד שמילוי הפרטים שנעשה תחת החופה יהיה דומה לכתב שבו נעשה המילוי קודם החופה.
בקהילות אחרות נהגו שהרב מסדר הקידושין עושה את הקניין ומחתים את העדים קודם החופה ובחופה עצמה רק מקריאים את הכתובה. וכל אחד יעשה כמנהג קהילתו או כמנהג רבו המובהק.
חילוקי דעות בנוסח הכתובה
יש חילוקי דעות רבים בעניין נוסח הכתובה וחשוב לברר היטב את המנהג הנהוג באותה הקהילה. בחרנו להביא מספר דוגמאות לחילוקי דינים בנוסח הכתובה: יש המוסיפים בפתח הכתובה את המשפט "אנן סהדי". ויש שאמרו על תוספת זו היא כי היא בחינת כל המוסיף גורע.
יש שהוסיפו בכתובה אחר התיבות "דחזו ליכי" את המילה "מדאורייתא". וגם בזה יש הבדל מנהגים בין הקהילות השונות. בקהילות אשכנז ופולין הקפידו להוסיף תיבה זו, אך סברו כי אין זה פוסל את הכתובה. ובקהילות אחרות הקפידו להשמיט התיבה. בשאלת הניסוח הנכון של "ודן נדוניא" או "ונדוניא דן" רבו חילוקי הדעות בין הפוסקים מהו הכתיבה הנכונה וכל אחד יעשה שאלת רב וישמע חכם ויוסיף לקח.
לא לשנות מנוסח הכתובה לאחר חתימת העדים
חתימת העדים הוא סוף מעשה הכתובה. ולכן אין לשנות כלל מנוסח הכתובה לאחר חתימת העדים. ואפילו תוספת קווים במקומות שנותרו ריקים יש לעשות לפני חתימת העדים. בדיעבד אם הוסיפו ביום כתיבת הכתובה אין הכתובה נפסלת בכך. אולם לאחר יום הכתיבה יש סוברים שהתוספת פוסלת את הכתובה ויש לעשות שאלת רב.
צורת האותיות של הכתובה
דעת רוב הפוסקים שאין פסול בכתובה הכתובה בכתב אשורית (כתב דומה לשל ספר תורה). אך יש שכתבו (אגרות משה) להימנע מלכתוב את הכתובה ממש כמו אותיות של ספר תורה, ויש לשנות מעט מצורת האותיות. וטעמם שכתב זה שמור לספרי הקודש בלבד.