הכתובה חוזה משפטי
בחלק הנגלה שלה הכתובה הינה חוזה משפטי, המפרט את חובות הבעל כלפי אשתו. ישנם ארבעה סוגי התחייבויות בכתובה: עיקר הכתובה (סכום הבסיס) ; תוספת כתובה (תוספת על הסכום הבסיסי); נדוניה; חיובי הבעל כלפי אשתו וילדיו.
מאפייני ההתחייבויות שבכתובה
שלושת החלקים הראשונים יש להם השלכה רק למקרה שבו בני הזוג מתגרשים או פטירה חלילה של הבעל. החלק הרביעי לעומת זאת, קשור להתחייבות שיש לבעל כלפי אשתו וילדיו במסגרת הנישואין כמו חיוב מזונות ועונה.
מקור החובה לעיקר הכתובה ולתוספת
יש הסוברים שמקור החיוב לכתוב את סכום הבסיס בכתובה הוא מן התורה ויש סוברים שהוא תקנת חכמים. דעת כולם מסכמת: תוספת הכתובה היא תקנת חכמים. ההתחייבויות הנוגעות לחיי הנישואין כמו מזונות ועונה הם מן התורה.
טעם תקנת כתובה ותוספת כתובה
הסיבה שראו חכמים צורך לתקן כתובה או תוספת כתובה היא:: הרצון למנוע מאדם לגרש בקלות את אשתו. חכמים סברו, שאם ידע אדם שיש עלות כלכלית משמעותית לצעד של הגירושין, הוא יהרהר שוב באפשרות האם לגרש את אשתו. טעם זה היה משמעותי מאוד בימי התלמוד שבהם היה מותר לבעל לגרש את אשתו בעל כורחה כפי שיבואר לקמן. כידוע הפליגו חכמים מאוד בצער שיש לקב"ה על מי שמפרק את המשפחה ואמרו (גיטין צ', ב') "כל המגרש אשתו ראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות".